החלטה בתיק ת"ט 14271-04-10

ביום 21/9/2010, ניתנה החלטה (אותה מבקשת המבקשת לבטל) הקובעת, כי בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקשת, נדחית בשל אי התייצבותה לדיון אליו זומנה כדין, אך ביכרה שלא להתייצב.

הלכה למעשה, ההחלטה אינה אלא פסק דין, באשר סיימה היא את ההתדיינות בתיק זה.

המבקשת מציינת בבקשתה, כי לאחר שכתבי  בי-דין הומצאו לה במענה הידוע, העתיקה מענה (בסוף חודש אפריל) למען אחר, ביקשה וקיבלה מרשות הדואר שירות "דואר עוקב", אך למרות זאת, לא קיבלה את ההזמנה לדיון אליו לא התייצבה.

מכאן, לא ידעה אודות הדיון שהיה, ואף לא אודות ההחלטה שניתנה אותו יום (21/9/10) אשר לפי האמור בבקשתה "לא נשלחה למבקשת ולא נמסרה לה".

אך לאחר שננקטו כנגד המבקשת הליכי הוצל"פ, בדק מנהלה את תיק ההוצל"פ וביום 6/1/11 קיבל העתק ההחלטה האמורה, בבית המשפט. 

התצהיר התומך בבקשה, זהה לחלוטין למלל הבקשה, נעשה ביום 13/1/2011.

תשובת המשיבה נעדרת תצהיר לתמוך בעובדותיה. היא משתרעת על פני 68 עמודים סרוקים,  ומציינת גם, כי הבקשה מוגשת באיחור ניכר, בלא לגלות סיכויי הגנה, בחוסר תום לב מוחלט ובניסיון לסמא עיניו של ביהמ"ש. מכל אלו ועוד, מציעה המשיבה - לדחותה.

ביחס לאיחור הניכר, משיבה המשיבה, כי בקשה לביטול פסק דין יש להגיש בתוך 30 ימים מיום שנודע דבר הינתנה.

כיוון שהמבקשת מעגנת את ידיעתה במועד הטלת עיקול בתיק ההוצל"פ (26/10/10), הרי שהחמיצה המועד הנקוב בתקנה 214 בתקסד"א, בלמעלה מארבעה חודשים.

תשובת המבקשת למענה המשיבה, עושה שימוש בתקנה 241(ג) לתקסד"א, וצביעה על היעדרו של תצהיר לתמוך בתשובת המשיבה.

שני הצדדים, כ"א ע"פ נקודת מבטו, מתייחסים לסיכויי ההגנה של המבקשת.

בעת בחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, ראוי ליתן הדעת לטעם שעמד ביסוד אי התייצבותו לדיון של מבקש הביטול וסיכויי הגנתו.

באשר לראשון - ייבחן אם משתקף מן הנסיבות זלזול בבימ"ש, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח דעת או רשלנות.

ההסבר שמספקת המבקשת, כשל זה או אחר ביישום שירות "דואר עוקב", סביר ומניח הדעת.

תקלות קרו, קורות ויקרו אף בעתיד, לכל מי אשר ידו במעש.

אין ההסבר (הנסמך בתצהיר לאימות העובדות השייכות) מכוון לעבר זלזול בבית המשפט, או רשלנות  המבקשת.

השיקול שעניינו בסיכויי הגנה, בעל חשיבות רבה יותר, בהיותו נושק במהות המחלוקת נשוא התובענה.

על מנת לבסס סיכויי הגנה, די למבקש הביטול, כי יראה קיומה של הגנה לכאורית.

זו נבחנת, בין היתר, ע"פ האמור בבקשת ההתנגדות, ולאו דווקא בבקשת הביטול.